פסק-דין בתיק בר"ע 728/05

1.         המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בבקשה שצורפה לכתב התביעה עתר המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים, לרבות בתחום הפסיכיאטריה. תחילה מינה בית המשפט מומחה בתחום הנוירולוגיה ולאחר מכן, לנוכח המלצת הנוירולוג, מונה מומחה בתחום אף-אוזן-גרון. ביום 8.12.02 הגיש המבקש בקשה נוספת למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה, הפה והלסת והפסיכיאטריה (בש"א 9123/02).

בית משפט השלום (סגן הנשיא כב' השופט ר' כרמל) קיים ביום 3.3.03 דיון בבקשה זו. כפי שרשום בפרוטוקול הדיון, התייחס בא כוח המבקש למינוי המומחים בתחומי האורתופדיה והפה והלסת. לא היתה התייחסות מפורשת שנרשמה בפרוטוקול לבקשה למינוי פסיכיאטר. בסיום הדיון החליט בית המשפט למנות מומחים בתחומי האורתופדיה והפה והלסת. בהחלטת בית המשפט לא היתה כל התייחסות לבקשה למינוי פסיכיאטר.

ביום 15.2.05 פנה המבקש שוב לבית המשפט וחזר על בקשתו למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, תוך הפניה לבקשה המפורטת בבש"א 9123/02. לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשה זו, כמו גם תגובת המבקש לתשובה האמורה, ניתנה ההחלטה שלגביה הוגשה בקשת רשות הערעור.

2.         בהחלטה מיום 13.3.05 דחה בית משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה) את בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה וזאת על יסוד הקביעה שהחלטת כב' השופט כרמל מיום 3.3.05 כמוה כדחיית הבקשה למינוי הפסיכיאטר. בית המשפט קבע בענין זה כי:

"משלא הורה כב' השופט כרמל על מינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי ומאידך לא קבע כי ענין זה ידון במועד מאוחר יותר - יש לראות את החלטתו כאילו דחתה את בקשת מינויו של מומחה פסיכיאטרי. כעת ומשלא הוצגו בפני נתונים חדשים - אינני יכולה לדון מחדש בהחלטתו של כב' השופט כרמל".

3.         המבקש טוען בבקשת רשות הערעור, כי לא היה מקום לדחות את בקשתו בנימוק האמור לעיל, מה גם שבידו מסמכים המצדיקים מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. המשיבה מאמצת את החלטת בית המשפט קמא ומוסיפה וטוענת כי גם לגופו של ענין אין מקום למינוי המבוקש.

שני הצדדים הסכימו, כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על יסוד הרשות שניתנה.

4.         דין הערעור להתקבל. אינני סבור כי העדר כל התייחסות מצד בית המשפט לבקשה למינוי מומחה בפסיכיאטריה כמוהו כהחלטה לדחות בקשה זו. דחיית בקשה למינוי מומחה, שהיא למעשה דחיית חלק מתביעתו של התובע, שכן הוא לא יוכל להוכיח קיומם של נזקים בתחום הנפשי אלא באמצעות חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, צריכה להיעשות באופן מפורש ומנומק ולא מכללא ובמרומז. במקרה דנן לא התקבלה כל החלטה בבקשה. אין מקום להסיק משתיקתו של בית המשפט כי משמעותה היא דחיית בקשה זו.

זכאי המבקש כי תינתן החלטה מנומקת בבקשתו, גם אם במועד הדיון בבקשה לא נרשמו מפיו בפרוטוקול בית המשפט דברים מפורשים לענין זה.  שתיקתו של בא כוח המבקש אין פירושה זניחת הבקשה, כל עוד לא ויתר עליה המבקש במפורש, ובהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, גם אין להסיק כי המבקש איחר את המועד להעלותה שוב. 

5.         מעבר לדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות בענין, נחה דעתי כי אין מדובר בבקשה חסרת סיכוי על פניה באופן שהדיון בה יתברר כדיון סרק. במצב זה, דחיית בקשתו של המבקש, רק על יסוד הנימוק לפיו בקשה זו נדחתה בעבר, עלולה לגרום למבקש לעיוות דין של ממש.

6.         זאת ועוד, גם אם ניתן לומר כי בית המשפט דחה בעבר את בקשתו של המבקש למינוי מומחה בפסיכיאטריה, מדובר בכל מקרה בהחלטת ביניים אשר אינה יוצרת מעשה בית-דין ואשר ניתן לשוב ולהידרש אליה בנסיבות מתאימות. אחת הנסיבות, שיכולות להצדיק החלטה נוספת בסוגיה, היא, שההחלטה המקורית לא היתה מנומקת כלל ולא היתה בה כל התייחסות לטענות המבקש, או אף שנפלה בה טעות (ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי פ"ד נו(4) 505, בעמ' 508-509; רע"א 9728/04 עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', טרם פורסם, בסימן 5 להחלטה).

במקרה דנן, היה ובית המשפט יגיע למסקנה, כי מן הראוי לקבל את בקשת המבקש לגופה, אינני סבור כי יש מקום שיראה עצמו מנוע מלעשות כן רק מכיוון שבעבר לא ראה בית המשפט (בהרכב אחר) להיענות במפורש לבקשה זו (אך גם לא דחה אותה).

7.         נמצא, כי דין הערעור להתקבל. אני מבטל את החלטת בית המשפט. בית משפט השלום ידון לגופה בבקשת המבקש למינוי פסיכיאטר.

המשיבה תשא בשכר טרחת עורך הדין של המבקש בסך 7,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ, וכן בהוצאותיו בהליך דנן.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ה (10 ביולי 2005), בהעדר הצדדים.